מבוא לתרגום
החיבור על אודות הטאי-ג'י צ'ואן (טאי-ג'י צ'ואן לון 太極拳論) הוא הטקסט הקצר והמשפיע ביותר בהיסטוריה של אומנות הטאי-ג'י צ'ואן (טאי צ'י). במשך למעלה ממאה וחמישים שנה, החיבור משמש כבסיס התיאורטי לכל אסכולות הטאי-ג'י צ'ואן, ומצוטט על ידי מורים ותלמידים ברחבי העולם. בכ-400 סימניות סיניות, הטקסט מציג את העקרונות הקוסמולוגיים, הפילוסופיים ולחימתיים של האומנות. הוא מתחיל במעבר מוו-ג'י לטאי-ג'י, ממשיך ליחס שבין דממה לתנועה, יין ויאנג, ועובר לעקרונות תנועה ולחימה. זהו טקסט שחוזרים אליו שוב ושוב, ובכל קריאה קשובה ומעמיקה מתגלות שכבות משמעות נוספות.
חיבור הטקסט
על פי המסורת, החיבור נכתב על ידי וואנג דזונג-יואה (王宗岳), דמות מעורפלת מהמאה ה-15 שעליה לא קיימים מקורות היסטוריים מהימנים. על פי חלק מהמקורות ההיסטוריים, כתב היד התגלה בשנת 1852 בחנות מלח במחוז חנאן על ידי וו צ'נג-צ'ינג 武澄清 (1800-1884), אחיו של וו יו-שיאנג 武禹襄 (1812-1880), מייסד אסכולת וו-האו בטאי-ג'י צ'ואן. אולם, כתב היד המקורי מעולם לא פורסם, והטקסט שהגיע לידינו מופיע רק בעותקים מאוחרים יותר.
חוקרים רבים מטילים ספק בייחוס ההיסטורי של הטקסט. חלקם טוענים שהוא נכתב או נערך באופן משמעותי על ידי וו יו-שיאנג עצמו ועל ידי אחיינו לי יי-יו (李亦畬, 1832-1892) במאה ה-19 וכי הייחוס לוואנג דזונג-יואה נועד להעניק לגיטימציה לטקסט ולאומנות עצמה, באמצעות יצירת "מסורת עתיקה."
תופעה זו של ייחוס טקסטים לדמויות קדומות או מיתולוגיות אינה חריגה בתרבות הסינית. בדומה למקרים של ספרות דאואיסטית, שם טקסטים רבים יוחסו ללאו דזה או בני-אלמוות מיתולוגיים אחרים, כך גם באומנויות לחימה. יצירת שושלת רוחנית המחוברת לעבר מעניקה לטקסט סמכות והשראה. קונפוציוס עצמו טען שהוא לא מחדש דבר, רק מעביר את תורתו של הדוכס מג'ו.
מושגי מפתח להבנת הטקסט
לפני שניגשים לקריאת החיבור, חשוב להבין מספר מושגים מרכזיים:
וו-ג'י (無極) וטאי-ג'י (太極): וו-ג'י הוא מצב של ריקות ופוטנציאל אינסופי, "מעבר לקטבים" או "ללא גבולות". זהו המקור הראשוני, המכונה לעיתים חון-יואן (混元, "אחדות ראשונית בלתי מובחנת"). מתוך הוו-ג'י נולד הטאי-ג'י, "הקוטב העליון" או "המוחלט הגדול," שהוא האחדות הקוסמית הראשונית ממנה מתפצלים יין ויאנג. בטאי-ג'י צ'ואן, העיקרון הזה מתבטא בכך שמתוך דממה (וו-ג'י) מתעוררת תנועה (טאי-ג'י), ומתוך אחדות גוף-נפש מתפצלות תנועות דינמיות המשלבות רכות וקשיחות, פתיחה וסגירה.
יין ויאנג: בהקשר של הטאי-ג'י צ'ואן, יין ויאנג אינם רק מושגים פילוסופיים מופשטים, אלא עקרונות מעשיים לתנועה ולאיכויות הגוף. יאנג מייצג מלאות, כוח, התרחבות, התקפה; יין מייצג ריקות, רכות, התכנסות, קבלה. המפתח הוא שיין ויאנג אינם נפרדים זה מזה, הם פועלים ביחד, מתחלפים בהרמוניה, והשינוי ביניהם זורם ורציף.
הידבקות (ניאן 黏) והולכה (דזו 走): שני מושגים אלו מתארים את היחס הדינמי עם היריב או עם כוח חיצוני. "הידבקות" היא איכות של מגע קשוב ומתמשך עם היריב, מבלי לאבד קשר או להפעיל התנגדות. "הולכה" היא תנועה שזורמת עם כיוון הכוח החיצוני, מנטרלת אותו ומאפשרת לו לעבור מבלי להתנגש.
משקל כפול (שואנג צ'ונג 雙重): זהו דפוס תנועה נפוץ המונע ממתרגלים ליישם בגופם את הדינמיקה של יין ויאנג. כאשר אנו נמצאים במשקל כפול, הכוונה היא ששני הצדדים, שתי הידיים או שני הרגליים, נושאים משקל שווה, ולכן הגוף הופך נוקשה ולא יכול לזרום. המפתח הוא לשמור על הבחנה ברורה בין יין ויאנג, צד אחד מלא (כבד), צד אחד ריק (קל), כך שהתנועה יכולה לזרום בחופשיות.
קריאה והתבוננות
החיבור על אודות הטאי-ג'י צ'ואן הוא טקסט קצר, אך עמוק. הוא נכתב בשפה תמציתית, כדרכם של טקסטים קלאסיים סיניים, וכל משפט טומן בחובו שכבות של משמעות. לכן, כדאי לקרוא אותו במתינות, במנות קצובות, אולי בקול רם. לעצור על משפטים שמושכים את תשומת הלב ולחשוב כיצד הם מתקשרים לתרגול. טקסט שכזה אינו נועד להיקרא פעם אחת ולהישכח, הוא מזמין אותו לשוב אליו פעם אחר פעם, להרהר בו, לתרגל ואז לשוב ולהרהר בו.
לפי הידוע לי, זהו התרגום הישיר היחיד מסינית לעברית של החיבור על אודות הטאי-ג'י צ'ואן אשר זמין לקריאה חופשית באינטרנט. המטרה היא לספק טקסט נאמן למקור, זורם בעברית, ובעל ערך עבור מתרגלות ומתרגלים.
החיבור על אודות הטאי-ג'י צ'ואן
מיוחס לוואנג דזונג-יואה
באשר לטאי-ג'י, הוא נולד מן הוו-ג'י.
הוא ציר התנועה והדממה, האם המולידה של היין והיאנג.
כשהוא בתנועה הם מתפצלים, כשהוא בדממה הם מתאחדים.
מבלי להפריז ומבלי להחסיר, יש להיענות לכיפוף באמצעות התיישרות.
כשהיריב נוקשה ואני רך, לזאת ייקרא 'הולכה.'
כשאני זורם והיריב נסוג, לזאת ייקרא 'הידבקות.'
אם התנועה מהירה, הגב במהירות. אם היא איטיות, עקוב באיטיות.
אמנם השינויים הם אינסופיים, אך עיקרון אחד מחבר את כולם.
מתוך הבשלת מיומנות המגע מתעוררים בהדרגה להבנת הכוח הפנימי, ומתוך הבנת הכוח הפנימי עולים אל ההארה השמיימית. אך ללא מאמץ ממושך, לא ניתן להגיע למצב בו להארה פתאומית המחברת וחודרת את הכל.
האנרגיה בקודקוד קלילה וחיונית, הצ'י שוקע אל הדאן טיאן.
מבלי לנטות ומבלי להישען, לפתע נעלם ולפתע מופיע.
אם צד שמאל [של היריב] כבד אז צד שמאל [שלך] ריק, אם צד ימין [של היריב] שוקע אז צד ימין [שלי] נעלם, אם [היריב] מביט מעלה אז [אתה] הולך וגובה, אם [היריב] מביט מבט אז [אתה] מעמיק, כשהוא מתקרב [המרחק] מתארך, כאשר הוא נסוג [המרחק] הולך ומתקצר.
נוצה אחת אינה יכולה להתווסף, זבוב אינו יכול להתיישב.
האחר אינו יודע אותי, רק אני יודע אותו.
בכל אשר יפנה, גיבור שכזה הוא בלתי מנוצח, וכל זאת מושג בזכות עקרונות אלו.
לאומנויות אלו אסכולות צדדיות רבות, אך אף על פי שתנוחות הלחימה שלהן שונות, בסך הכל, הן לא יוצאות מגדר החזק המתעמר בחלש והאיטי הנכנע למהיר. בעל כוח מכה את חסר הכוח, יד איטית נכנעת ליד מהירה. כל אלו הם כישורים טבעיים ומולדים, אין להן דבר עם למידה מאומצת ועשייה ממוקדת. נבחן את המשפט "משקל קטן [מילולית: ארבעה לְיַאנְג] מסיט משקל גדול [מילולית: אלף גִ'ין]," ברור שזה אינו ניצחון של כוח. וגם, נתבונן במראהו של קשיש אחד המתמודד מול רבים, איזו תועלת יש למהירות?
עמוד כמו מאזניים, נוע כמו גלגל.
אם צד אחד שוקע, ניתן לעקוב. אם המשקל כפול, ישנו קיפאון.
לעיתים קרובות רואים תלמידים אשר מתרגלים בחריצות שנים רבות אך אינם מסוגלים לזרום ולנטרל ומוצאים עצמם נשלטים על-ידי אחרים. זאת משום שמחלת המשקל הכפול טרם הובנה על ידם ותו לא.
מי שרוצה להימנע ממחלה זו חייב להבין את היין והיאנג.
הידבקות היא הולכה והולכה היא הידבקות.
יין אינו נפרד מיאנג ויאנג אינו נפרד מיין.
כאשר היין והיאנג משלימים זה את זה, ניתן להבין את הכוח הפנימי.
לאחר שהבנת את הכוח הפנימי, ככל שתתרגל כך [מיומנותך] תזדקק. השג הבנה שקטה ונקייה ממילים, לטש אותה בהרהורים, וכך בהדרגה תגיע למצב בו תוכל לפעול על פי רצון ליבך.
העיקרון הבסיסי הוא לוותר על עצמך וללכת עם האחר. רבים טועים בכך שהם מוותרים על הקרוב ומחפשים את הרחוק. כפי שנאמר, סטייה קלה כחוט השערה תוביל לטעות של אלף לי. על כן, על התלמידים לבחון ולהבחין בפרטים בקפדנות רבה.
זהו החיבור.
