המונח "צ'י קונג" 氣功 ("עבודה עם אנרגיה") נטבע רק באמצע המאה ה-20, אך התרגול עצמו, עצם העבודה עם אנרגיית החיים בגוף, עתיק הרבה יותר.
כיצד אנשים בעבר הרחוק חשבו על הנעת האנרגיה בגוף? מהי נשימה בעבורם? ולמה בכלל חשוב היה להם לטפח את הצ'י?
לפני יותר מ-2,300 שנה, בתקופת המדינות הלוחמות בסין (בין המאה ה-5 ל-3 לפנה"ס), מישהו חקק את תשובותיו לשאלות אלו על חפץ ירקן קטן. שתים-עשרה שורות תמציתיות ומסתוריות שמתארות מסע פנימי של אנרגיית החיים: "העמקתו מובילה לצבירה, צבירה מובילה להתרחבות…" ובסוף: "הליכה בדרך זו מובילה לחיים, הליכה נגדה מובילה למוות."
זוהי כתובת הנעת הצ'י על צילינדר הירקן (שִׂינְג-צִ'י יוּ'-פֶּי מִינְג 行氣玉佩銘), אחד הטקסטים הקדומים ביותר על עבודה עם צ'י. פרטים רבים אודותיו לוטים בערפל. איננו יודעים, למשל, למה בדיוק התכוון המחבר בכל שורה, איזה שימוש נעשה בחפץ הירקן, או מאיזו מסורת הוא צמח.
אך יש בו מספר תובנות שמעשירות את תרגול הצ'י קונג של היום.
ראשית, עצם קיומו מעיד על העיסוק הקדום והמתמשך בטיפוח הצ'י, ומחבר אותנו אל שורש עתיק של התרגול, למסורת ארוכה של מתרגלים שחיו לפנינו ובכך מאפשר לנו להרגיש חלק מרצף היסטורי ארוך.
שנית, השורות הללו מזמינות אותנו להתבונן פנימה ולחפש את התנועה שהן מתארות בתוך גופנו ונשימתנו. אולי בזיהוי שלבי הנשימה, אולי בהתחקות אחר המהלך הפנימי שהטקסט רומז לו, ואולי בהרהור על הסיבה העמוקה שמביאה אותנו לתרגול.
כתובת הנעת הצ'י על צילינדר הירקן
באשר להנעת הצ'י:
העמקתו מובילה לצבירה,
צבירה מובילה להתרחבות,
התרחבות מובילה מטה,
התנועה מטה מובילה להתייצבות,
התייצבות מובילה להתקבעות,
התקבעות מובילה לנביטה,
נביטה מובילה לצמיחה,
צמיחה מובילה לנסיגה,
הנסיגה מובילה לשמיימי.
הציר השמיימי פועם במרומים,
הציר הארצי פועם בעומקים.
הליכה בדרך זו מובילה לחיים,
הליכה נגדה מובילה למוות.
