השאלה הבוערת והמהותית ביותר בחיי אדם
מאת: אדון בקתת 'שימור הכנות' (צוּן-צֶ'נְג לוּ-ג'וּ 存诚庐主)
שמעתי שמר פוג'יטה מיאסו (סינית: טנג-טיאן צאו 藤田操), חוקר יפני, הקדיש עצמו לשלוש השאלות שיובאו להלן. משלא הצליח למצוא להן פתרון, שם קץ לחייו. על כך קונפוציוס אמר: "החושב ואינו לומד יגיע לאבדון" (מאמרות,2.15). האין זה נכון?
כעת, הוספתי לשאלות אלה מספר שאלות המשך,1 במטרה שישמשו כחוטים המובילים להתרת השאלות. חכמים אמרו: "כנות מביאה להארה." מי ייתן ובעלי הרצון יהגו בהן:
(1) מדוע השמיים הולידו אותי? ובנוסף: (א) מהי מהותם של השמיים? כיצד הם מולידים אותי, את בני האדם ואת ריבוא הדברים?
(2) מדוע נולדתי כבן אדם? ובנוסף: (ב) בתוך גוף זה, מהו ה'אני'? (ג) מאין באתי בלידתי? (ד) האם הייתה בידי ההכרעה להיוולד כבן אדם?
(3) כיצד ראוי לאדם להתנהג? ובנוסף: (ה) האם הנפש מתפוגגת לאחר המוות אם לאו? (ו) היה והנפש מתפוגגת, אזי טוב ורע, נאמנות ובוגדנות, הם כמו חלום. אדם עמל מתייסר חיים שלמים, אך לשם מה? (ז) היה והנפש לא מתפוגגת, מה יהיה גורלה, ומהו השכר ממנו נהנים?
אם לא ימצא האדם מענה לשאלות אלו, הוא יחיה בטיפשות ובעיוורון, ימות מבולבול ובור, ולבסוף יירקב לצד הצמחים, העצים, הציפורים והבהמות. האין זה עצוב? יתרה מזאת, המערב דוהר קדימה בהתפתחות חומרית מסחררת, בעוד מדינתנו משתרכת הרחק מאחור, נושאת עיניה אל האבק שלפניה ונאנחת. היסוד עליו נוכל להישען למען הצלת האומה וניצחון אחרים, מצוי ברעיון של ציוויליזציה רוחנית. פתרון בעיות אלו – הרי זה שיאה של הפילוסופיה האמיתית. על אוהבי המולדת להקדיש את כל ליבם ולאחד את רצונם למען עיון מעמיק ולימוד שקדני של שאלות אלו.
הטקסט שלעיל הוא כתב יד ישן משנת בינג-יין 丙寅 (1926). בזמנו, הוא הודפס כעלון והופץ בקרב אוניברסיטאות ומערכות עיתונים שונות, בתקווה כנה כי הוא יפורסם, כדי שכל אנשי המופת בעלי הרצון במדינה יוכלו לחקור ולהעמיק בו בחברותא. אך המדיה הכתובה מדרדרת את הציבור אל עבר עיסוק רדוד ומופקר בנושאים כמו סרטים, ריקודים ורדיו. ובעיתונים, שטף אין סופי של מאמרים ופרסומות על גבי שטחי פרסום מנופחים, המופצים באגרסיביות וללא כל מגבלה. בעשר השנים האחרונות מתחדשים הדברים ללא הרף, יום אחר יום, חודש אחר חודש, ולא מפסיקים. ורק את שורות אלו, העוסקות בעקרונות פילוסופיים מהותיים, המוציאים לאור משתיקים ואינם מפרסמים. זהו אקלים של שקיעת האומה, כמה מייאש ומצער.
כעת ערכתי מחדש את כתב היד והכנתי אותו עבורכם. אנא שלבו אותו בסוף הגיליון. ייתכן כי תלמידים צעירים בעלי שורשים מוסריים ומידות טובות יקראו ויהגו בדבריו, ויבינו כי לידע האמיתי של חכמינו אין אח ורע בעולם. על אף שסכנת החורבן העומדת לפנינו קשה לתיקון, עדיין קיימת תקווה לתקומה בעתיד. זוהי ברכתה של סין לדורי דורות.
השאלה הבוערת והמהותית ביותר בחיי אדם: תשובה ראשונה
צ'ן יינג-נינג 陈撄宁 (1880-1969)
שאלה (1): מדוע השמיים הולידו אותי?
תשובה (1): סבא שבשמים בדיוק חולם חלום, עדיף שלא נפריע לו.
שאלה (2): מדוע נולדתי כבן אדם?
תשובה (2): במקרה הייתי במצב רוח טוב, אז ניצלתי הזדמנות. בעוד שסבא שבשמיים עדיין חולם, באתי לעולם הזה לשחק בו קצת.
שאלה (3): כיצד ראוי לאדם להתנהג?
תשובה (3): באופרה הסינית, פנים כהות מסמלות שר נאמן, פנים לבנות מסמלות שר בוגדני. מי שחובש את כתר-השמיים-השטוחים הוא קיסר, מי שאוחז בקערת נדבות הוא קבצן. מי שעוטה שכמיית גיבורים הוא פורע חוק, מי שלובש את גלימת שמונה הטריגרמות הוא יועץ צבאי. מי שמניף דגלים וצועק קריאות קרב הוא פיון קטן, ומי שנושך מילים ולועס סימניות הוא מלומד.2
ואילו אני, "מאסטר מכובד" שכמותי? אני פשוט עושה את מה שמשמח אותי. בינתיים, אני משתעשע כאן עם כל הילדים השובבים שסביבי, מתערבב איתם וניהנה מהחיים. כשיום אחד יימאס לי מהמשחק, אומר להם "סלחו לי, אני הולך" – וברגע אחד איעלם בלי להותיר עקבות.
כך אדם צריך להתנהג בחיים.
שאלה 1(א): איזה מין דבר הם השמיים? כיצד הם מולידים אותי, את בני האדם ואת ריבוא הדברים?
תשובה מהופכת: איזה מין דבר הוא אני? ואיך זה ייתכן שהשמיים הולידו אותי?
שאלה 2(ב): בתוך גוף זה, מהו ה'אני'?
תשובה מהופכת: ומעבר לגוף הזה, היכן יש מקום שהוא אינו אני?
שאלה 2(ג): מאין באתי בלידתי?
תשובה מהופכת: ובמותי, לאן אשוב?
שאלה 2(ד): האם הייתה בידי ההכרעה להיוולד כבן אדם?
תשובה מהופכת: וכשאמות, האם אדם אחר יכריע אם אהפוך לציפור או חיה, עשב או עצים, אדמה או אבנים?
שאלה 3(ה): האם הנפש מתפוגגת לאחר המוות אם לאו?
תשובה מהופכת: מהי בכלל הנפש? מה הגודל שלה? כל עוד אנחנו חיים, היכן בגופנו היא מוסתרת?
שאלה 3(ו): אדם עמל מתייסר חיים שלמים, אך לשם מה?
תשובה מהופכת: ואם לא נסכים לעמול ולהתייסר לשווא כל חיינו, מה אפשר לעשות?
שאלה 3(ז): היה והנפש לא מתפוגגת, מה יהיה גורלה?
תשובה ישירה: תשתול מלון – תקצור מלון, תשתול שעועית – תקצור שעועית. הסיבה והתוצאה ברורות, אין צורך לשאול אחרים, אלא את עצמך.
צ'ן יינג-נינג מוסיף:
הבחנתי כי לשלוש השאלות הגדולות של מר פוג'יטה מיאסו היפני, שהוצגו על-ידי אדון בקתת 'שימור הכנות,' יש ערך רב. שבע השאלות הקטנות שהוסיף מר 'שימור הכנות' גם הן נושאות משמעות עמוקה. כמה חבל שמר פוג'יטה מיאסו לא ניחן בתבונה חדה ולכן התיש את מוחו במחשבות וחיפש פתרון עד כלות, ומשלא מצא מוצא, לא נותר לו אלא לשים קץ לחייו.
מנקודת מבט שטחית, אפשר ללעוג לו ולחשוב שהוא טיפש גמור. ואולם, אני מבקש לשבח אותו כאיש-מידות-בעל-רצון. שהרי מימיו לא פגש מורה גדול שיוכל להדריכו ברחבי הידע, ולכן חיפושו הוביל אותו למבוי סתום. אילו היה בימינו מורה דתי-רוחני בדמותו של בודהידהרמה (דה-מו 达摩, 440~528), האם מר מיאסו לא היה הולך בדרכו של שן גואנג 神光 (חווי קה 慧可, 487-593) וכורת את זרועו כמוהו? על-פי דיווחים הנפוצים בעיתונים, הצעירים של היום מתאבדים בשל אהבה והמבוגרים מתאבדים בשל מצוקות כלכליות. במה בעצם הם שונים מפוג'יטה?
אינני יודע איזה מן אדם הוא אדון בקתת 'שימור הכנות', אך ניתן לומר עליו שהוא מהמתעוררים הראשונים. לרוע המזל, האנשים שכמותו מעטים, ואלו שמתעוררים מאוחר – מעטים אף יותר. ומאחר שעדיין לא התעוררו, שאלות גדולות כאלה נראות בעיניהם חסרות חשיבות. לכן, הם מסרבים לפרסמן בעיתונים, ובמקום זאת מעדיפים לפרסם מאמרים רדודים ומופקרים. זו דרכם של בני האדם, וכך היה מעולם. אז למה לנו להיות מופתעים?
למרבה המזל, העורך של כתב העת לקידום הטוב (יאנג-שאן קאן, 揚善刊) הוא אדם חד-עין המסוגל לזהות את ערכן של יצירות קלאסיות. בהתאם לכך, כתב העת מפרסם מגוון רחב של מאמרים. כך למשל, מכתב הפרכה למתרגל בודהיסטי אלמוני, מאת מר ג'אנג חואה-שנג 张化声, וכן האוטוביוגרפיה של חוא-שנג, ומגוון כתביו של איש הדאו, ג'ו צ'יאן 竺潜; מכתבו של מר ליו רן-חאנג 刘仁航; מחקר מדעי על דרך בני האלמוות והבודהות, מאת מאסטר צ'ון יי 纯一; השאלה הבוערת והמהותית ביותר בחיי אדם, מאת אדון בקתת 'שימור הכנות' ולבסוף, תרומתי הצנועה – כמה שאלות ותשובות פשוטות, שנועדו להיות כאבן קטנה המעוררת מחשבות כבדות משקל. טקסטים עשירים ומגוונים אלו נאספים ומפורסמים בגיליונות בעלי שטח פרסום מצומצם במיוחד.
באשר למחברים, כל אחד מהם מבטא את השקפתו הייחודית. העורך אינו מבקש לכפות על אחרים להתאים את דעותיהם אליו, ואינו מצפה מהם לוותר על עמדותיהם כדי להתאים עצמם לאחרים. על כן, נדמה כי התנגשויות וקונפליקטים הם בלתי נמנעים. ואולם, כאשר מתבוננים עליהם כמכלול, מגלים שלא רק שאין ביניהם סתירה אמיתית, אלא אף שהם שופכים אור זה על זה. ניכר כי הוגים גדולים אלו צועדים על דרך שהיא פחות או יותר דומה, וכי מבלי שהתכוונו לכך, נדמה שהם התגבשו כקבוצה. איני יכול שלא להעריץ את כשרונו החד של העורך.
על פני השטח, תשובתי לשלוש השאלות עשויה להיראות היתולית, אך למעשה היא מבטאת בבהירות את השקפת עולמי. עם זאת, קוראים יקרים, כל אדם מחזיק בהשקפת עולם משלו, ולכן אין זה ראוי שרק משום שאני כבר עניתי לשאלות הללו, תאפשרו לעצמכם לשקוע לאדישות ולהימנע מלהתמודד עמן בעצמכם. התנהגות כזו תהיה בגידה במאמציו הכבירים של אדון בקתת 'שימור הכנות.'
על כן, הטוב ביותר הוא שכל קורא יגבש את השקפת עולמו בפתיחות ובכנות. אין זה משנה אם אתם נשענים על עקרונות קונפוציאניים, בודהיסטים או דאואיסטיים; אם אתם מסתמכים על הדיאלוגים החדים של מסורת הזן, על הוכחות מדעיות או על מחשבתכם האישית. העיקר הוא להחזיק בדעה עצמאית ולהעז להשתחרר מהתפיסות המקובלות. כאן, כל דעה מתקבלת בברכה.
אם איננו מסוגלים לענות לשאלות אלו, אזי ניתן באמת לומר שחיינו חסרי ערך, ושאיננו ראויים לשאת את התואר 'החכמים שבברואים.' אני מפציר בפניכם אלף פעמים – התעוררו בבת אחת ואל תשובו לשקוע באשליות!
השאלה הבוערת והמהותית ביותר בחיי אדם: תשובה שנייה
וואנג בו-יינג 汪伯英
שאלה (1): מדוע השמיים הולידו אותי?
תשובה (1): השמיים הם השמיים, אני הוא אני. איך אוכל להיות בטוח שהשמיים הולידו אותי, או שמא דווקא אני הולדתי את השמיים? (אם השמיים יכולים להוליד אותי, גם אני יכול להוליד את השמיים. אם השמיים לא הולידו אותי, גם אני לא הולדתי אותם. למעשה, זוהי שאלה חמקמקה, על כן אין אלא להבינה בלב.)
שאלה (2): מדוע נולדתי כבן אדם?
תשובה (2): כשהגעתי למצב של דממה מוחלטת, מחשבה החלה לנוע בתוכי. מכאן, עקב זרימה בלתי פוסקת של מחשבות כוזבות בהן לא הצלחתי לשלוט, נהייתי אדם.
שאלה (3): כיצד ראוי לאדם להתנהג?
תשובה (3): באשר לדרך ההתנהגות האנושית – הכל הולך. זאת משום שלא משנה אם אדם הוא טוב או רע, נאמן או בוגדני, קדוש או רגיל, חכם או טיפש, כולם נחשבים בני אדם. אולם, אני יודע שעצם היותו של אדם בעולם מביאה עמה מועקה. בין אם הם קיסרים, ראשי ממשלה, חיילים פשוטים או רוכלים, כולם נושאים עמהם תחושה זו. לפיכך, יש לחפש שמחה מסוג מאוד מסוים – שמחה קבועה ומתמשכת, לא מהסוג של שמחות היוצאות משליטה ומביאות צער. רק אז שווה לדון בשאלה כיצד ראוי לאדם להתנהג.
שאלה 1(א): מהי מהותם של השמיים? כיצד הם מולידים אותי, את בני האדם ואת ריבוא הדברים?
תשובה 1(א): השמיים הם ישות, וגם לא ישות. השמיים הם שמיים, וגם לא שמיים. השמיים מולידים אותי, את בני האדם ואת ריבוא הדברים, ובה בעת אינם מולידים אותי, את בני האדם ואת ריבוא הדברים.
שאלה 2(ב): בתוך גוף זה, מהו ה'אני'?
תשובה 2(ב): בתוך גוף זה, אני הוא אני, ובה בעת אינני אני. אם נבקש לרדת לשורש הדברים – ניתן לדעת, אך לא ניתן לבטא במילים.
שאלה 2(ג): מאין באתי בלידתי?
תשובה 2(ג): המקום אליו אני שב במותי, הוא המקום ממנו באתי בלידתי.
שאלה 2(ד): האם הייתה בידי ההכרעה להיוולד כבן אדם?
תשובה 2(ד): אם הייתה בידי ההכרעה להיוולד כבן אדם, משמעות הדבר היא שאוכל להכריע גם לגבי מותי ותמורותיי. אם לא הייתה בידי ההכרעה להיוולד כבן אדם, אזי לא אוכל להכריע לגבי מותי ותמורותיי. הדבר תלוי לחלוטין בשאלה אם אדם מוכן להיות אדון לעצמו, וזה הכול.
שאלה 3(ה): האם הנפש מתפוגגת לאחר המוות אם לאו?
תשובה 3(ה): אם לנפש יש צורה – ברור שיש זמן בו היא תתפוגג. אם אין לה צורה, אז סליחה, איך היא יכולה להתפוגג?
שאלה 3(ו): אדם עמל מתייסר חיים שלמים, אך לשם מה?
תשובה 3(ו): אדם עמל ומתייסר חיים שלמים, אך בסופו של דבר, כל אדם פועל רק למען עצמו, וזה הכל.
שאלה 3(ז): היה והנפש לא מתפוגגת, מה יהיה גורלה?
תשובה 3(ז): האמירה על המלונים והשעועית מגיליון 56 כבר ברורה דיה, אין צורך להרחיב.3
וואנג בו-יינג הוסיף:
המורה צ'ן יינג-נינג כבר השיב על שלוש השאלות הגדולות שלעיל. אולם משמעותן עמוקה, ורבות מהן נכתבו כשאלות רטוריות שנועדו לעורר את התלמידים. ואילו אני, כמי שתודעתו קהה, מקבל אותן כלשונן ואיני מטיל בהן ספק. לפיכך אני חושש שדבריי הוסיפו תפל לעיקר, כמו ההוא שצייר רגליים לנחש. אני יכול רק לקוות שהמלומדים יוכלו לסלוח על כך.)
הערות שוליים:
- השאלות המקוריות ממוספרות, שאלות ההמשך מסומנות באותיות. ↩︎
- צ'ן מציג את החיים כמשחק תפקידים, כמחזה שבו כל אדם מגלם דמויות שונות, כאשר כל תפקיד הוא זמני בלבד. כשם שבאופרה הסינית צבעי הפנים מסמלים תכונות ידועות מראש, כך גם זהויות חברתיות הן מסכות חולפות ולעיתים אף מוכתבות מראש. ברוח המחשבה הדאואיסטית, צ'ן מציע כי הדרך המיומנת לחיות היא ליהנות מתפקידים אלו בלי להיאחז בהם – להיכנס אליהם ולצאת מהם בחופשיות, כמו שחקן על במה. ↩︎
- המונח הסיני המקורי, צ'י 期יכול להתפרש כ'תקופה' ואז המשפט יהיה "56 תקופות של מלונים ושעועית." עם זאת, מונח זה משמש גם לציון מספר גיליון של פרסום תקופתי. מכיוון שהטקסטים הקודמים בסדרה זו רומזים לפרסום בכתב העת לקידום הטוב אותו הוציא לאור צ'ן יינג-נינג, ומכיוון שוואנג בו-יינג מפנה כאן ישירות לתשובתו של צ'ן יינג-נינג ('האמירה על המלונים והשעועית'), סביר להניח שהוא מתייחס לגיליון מספר 56, שבו פורסמה כנראה תשובתו של צ'ן. ↩︎
