מבוא והוראות למדיטציית דממה דאואיסטית – צ'ן יינג-נינג

הקדמה לתרגום

שוק הרוחניות המודרני גדוש בטענות שונות לגבי מהי מדיטציה דאואיסטית. מורים רבים מלמדים אותה ללא הקשר תרבותי אותנטי ומשתמשים במושגים כמו "דאו", "זרימה" ו"אי-עשייה" מבלי להתבסס על המסורת עצמה. למעשה, הם ממציאים "דאואיזם" פרטי מתוך דמיון ופרשנות חופשית. עבור מי שרוצה לימוד מעמיק של המסורת ועקרונותיה, יש צורך למצוא שערים אחרים, כאלו אשר נסמכים על הטקסטים הקדומים כבסיס הלימוד.

הטקסט שלפנינו מציע בדיוק את זה. זהו הסבר על מדיטציית דממה דאואיסטית (ג'ינג דזו 靜坐) מתוך התרבות הסינית עצמה. הוא נכתב על ידי צ'ן יינג-נינג 陈撄宁 (1880-1969), אחת הדמויות המשפיעות ביותר בדאואיזם המודרני. צ'ן הקדיש את חייו ללימוד והפצת הדאואיזם לקהל עירוני, לאנשים שעבדו במהלך השבוע וגידלו משפחות. הוא ייסד את הירחון לימודי האלמוות ואת כתב העת לקידום הטוב, ואף שימש כיושב הראש של התאחדות הדאואיזם הסיני.

במאמר זה, צ'ן כותב על תרגול מדיטציה בדממה, תרגול המבקש להשקיט את התודעה ולאפשר לה לחוש את העולם באופן מעודן יותר. את המסגרת התיאורטית ואת ההנחיות הוא מחלץ מתוך טקסטים עתיקים, המרכזי בהם הוא זה המיוחס לג'ואנג דזה (מאה רביעית לפנה"ס). קריאת הטקסט מאפשרת גם לקבל מסגרת והנחייה לתרגול מדיטציה, וגם כלים לקריאה נוספת והעמקה מעשית בטקסטים פילוסופים שלעיתים יכולים להרגיש סתומים או מיסטיים.

---

לימוד חיי הנצח על פי משפחת הדאו – מבוא כללי לתרגול הדממה

מאת צ'ן יינג-נינג (1880-1969)

מבוא

בעת טיפוח וזיקוק מיומנות הדממה, העיקרון החשוב ביותר הוא תחילה לסלק את כל המחשבות הטורדניות ולהביא את המוח ומערכת העצבים למצב של שלווה מוחלטת. אך מכיוון שלבני האדם יש הרגלי חשיבה שהשתרשו לאורך זמן, הם יתקשו לעצור אותם באחת. כדי להתגבר על כך, פיתחו הקדמונים שיטות רבות. מבין כולן, שיטתו של ג'ואנג דזה – "האזנה לנשימה" – היא היעילה ביותר.

באשר לשיטת ה"האזנה לנשימה," הכוונה היא פשוט להאזין לאוויר הנכנס והיוצא מגופנו. בראשית התרגול, יש להסתמך אך ורק על האוזניים כדי להאזין ולא להשתמש בתודעה, שכן אין מדובר בהחלפת מחשבה אחת באחרת. כמו כן, אין לכוון את תשומת הלב לנקבי האף או לריאות באופן נוקשה, ואין לחפש צלילים כלשהם הבוקעים מתהליך הנשימה שבאף. די בכך שנחוש בעצמנו ב[עלייתה] ובירידתה של כל שאיפה ונשיפה, מבלי לאפשר להן לחמוק מתשומת לבנו – וזהו התרגול הנכון. אשר ל[התרחשות] הנשימה, בין אם היא מהירה או איטית, גסה או עדינה, יש להניח לה להשתנות באופן טבעי, מבלי להשתמש בתודעה כדי לשלוט בה.

האזינו עד אשר הרוח (שן, 神) והצ'י יתאחדו, המחשבות הטורדניות יתפוגגו כליל ואף הנשימה תישכח. בהדרגה, תחליקו אל ממלכת החלומות (שוויי-שיאנג, 睡乡) ותוכלו לנצל הזדמנות זו לתנומה עמוקה. הקפידו שלא לאלץ את החיוניות והישנוניות להיאבק זו בזו. אם כבר ישנתם מספר פעמים במהלך היום ואינכם מעוניינים בתנומה נוספת, אין כל מניעה להתרומם ולצאת החוצה כדי לנוע מעט. ניתן גם לבחור מקום [מוצל] עם עצים רבים ואוויר נקי, ושם לעמוד מספר דקות ולתרגל עבודת נשימה (טו-נה, 吐纳),¹ תרגילי התעמלות רכים, או טאי-ג'י צ'ואן. אולם, יש לתרגל במידה ולהימנע מהתשת הגוף. [לאחר מכן,] חזרו אל חדרכם ושם, בישיבה או בשכיבה, המשיכו בתרגול ההאזנה לנשימה – ייתכן שתשקעו בשינה עמוקה.

אנשים הסובלים מתשישות של מערכת העצבים סובלים לעיתים קרובות גם מנדודי שינה. כדורי שינה אינם פתרון ראוי לשימוש ממושך, ואילו להבדיל, שיטת ההאזנה לנשימה מסוגלת לטפל בבעיה מן השורש, מבלי לגרום לתופעות לוואי או נזק משני. יתר על כן, תיאוריה זו מתיישבת עם העיקרון המתואר בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (חואנג-טינג ניי-ג'ינג, 黄帝内经) , לפיו ה"יאנג חודר אל תוך ה-יין." בפרק 'הדיון על הספק הגדול' (דה-חוו לון, 大惑论) מתוך הציר השמיימי (לִינג-שׁוּ, 灵枢) נכתב: "הצ'י המגן שוהה בדרך כלל [בתחום] היאנג וכך אנרגיית היאנג משגשגת. [אך אם היאנג] אינו חודר אל [תחום] ה-יין, אנרגיית ה-יין מידלדלת וכתוצאה מכך העיניים אינן מסוגלות להיעצם.²

בספריהם של הקדמונים ניתן, לעיתים תכופות, למצוא את הביטוי המקצועי 'הלב והנשימה תלויים זה בזו,' אך לרוב לא מוסבר כיצד יש ליישמו בפועל.

התרגול של סו דונג-פו 蘇東坡 (סו שה 苏轼, חי: (1037-1101  מתחיל עם שיטה של ספירת נשימות, ובהמשך עובר לשיטה של זרימה עם הנשימה; תרגול וויסות הנשימה של מאסטר ג'ו (ג'ו שי 朱熹,חי: 1130 – 1200) מסתמך על השיטה המוזכרת בסוטרת שורנגאמה (לנג-יאן ג'ינג 楞严经), המכונה 'התבוננות בקצה הלבן של האף.' ואולם, ספירת הנשימות דורשת שימוש בכוונה ואינה מאפשרת [הגעה למצב של] היעדר-מחשבה מוחלט. נוסף על כך, ההתבוננות [בקצה] האף מתבצעת בעיניים פקוחות, וכעבור זמן ממושך עצבי העין עלולים להתעייף.

רק שיטת ההאזנה לנשימה של מאסטר ג'ואנג (ג'ואנג ג'ו 莊周, מאה רביעית לפנה"ס) אינה דורשת מהלב לעלות מחשבות, ואפילו בתרגול ממושך אינה גורמת למאמץ ולעייפות. רק היא מממשת באמת את הביטוי המקצועי 'הלב והנשימה תלויים זה בזו.'

כדי לאפשר למתרגלים לחקור ולהתנסות בעצמם, אציג כעת שלוש שיטות אלו בזו אחר זו, תוך הוספת ביאור פשוט לכל אחת מהן.

---

1. סו דונג-פו, 'הסבר על טיפוח החיים' (מתוך 'יער הרשמים של דונג-פו,' מגילה ראשונה)

הטקסט המקורי:

איכלו רק לאחר שאתם חשים רעב, ועצרו לפני ששבעתם לחלוטין. טיילו בנחת וללא דאגות, אפשרו לקיבה להתרוקן. כאשר קיבתכם ריקה, היכנסו אל החדר. אין חשיבות לזמן או לתנוחה – יום או לילה, ישיבה או שכיבה – עשו כראות עיניכם. העיקר הוא לאסוף את הגוף ולהיות כמו בובת-עץ-דוממת […]

השתמשו בהנחיותיהם של הבודהא, לאו-דזה וג'ואנג-דזה:³

"התבוננו בקצה הלבן של האף וספרו את הנשימות היוצאות והנכנסות."⁴

"מתמשכת ללא הרף, נדמה שהיא קיימת.

השתמשו בה, אך אל תפעילו מאמץ מיותר."⁵

כאשר תגיעו לספירה של כמה מאות נשימות, תיכנסו למצב שבו הלב שוקט, הגוף דומם, ושניהם משתווים אל הריקות. מבלי לאמץ ומבלי להגביל, התנועה חדלה מתוך עצמה.

כשתגיעו לכמה אלפי נשימות, ייתכן שתמצאו עצמכם בנקודה שבה אינכם יכולים עוד לספור. אז קיימת שיטה נוספת ושמה 'לעקוב.' בשיטה זו, התודעה מלווה את הנשיפה בצאתה ואת השאיפה בכניסתה. לחלופין, ניתן לחוש את הנשימה נובעת ממרכזם של כל נקבוביות העור – 84,000 במספר – כעננים המתקבצים וכערפל המתפשט.

מאין-ראשית ועד עתה, [צָבַר האדם מחלות וחסמים קארמתיים], אך כעת המחלות מתפוגגות מעצמן, החסמים נעלמים בהדרגה, והתעוררות צומחת בטבעיות. כמו עיוור שלפתע רואה, איזו תועלת יש לו כעת בחיפוש אחר אדם שיורה לו את הדרך? על כן, הזקן אמר את כל מה שהיה עליו לומר.

הסבר פשוט:

המקפידים על טיפוח החיים חייבים לגלות מתינות בכל הנוגע לאכילה. יש להמתין עד שחשים רעב ורק אז לאכול, ולהפסיק לאכול בטרם מתמלאת הקיבה לחלוטין. לאחר כל ארוחה, מומלץ לצאת אל האוויר הפתוח ולהתהלך בנינוחות ובחופשיות, כדי לעזור למזון להתעכל. לאחר שרובו עוכל, זהו הזמן לשוב אל החדר ולהתכונן לתרגול הדממה.

זמן התרגול ותנוחתו – ביום או בלילה, בישיבה או בשכיבה – אינם מהותיים ונתונים לנטיותיו האישיות של המתרגל. עם זאת, יש להקפיד שהגוף יישאר יציב כמו בובת עץ, כלומר, שלא יתנועע הלוך ושוב. כך נחשב התרגול לנכון. לאחר שהגוף מוקם כהלכה, יש לפעול על-פי שילוב בין שיטות ההארה הבודהיסטיות ובין אמנות התרגול עליה דיבר לאו דזה: להשתמש בשתי העיניים כדי להתבונן בקצה האף, ובה בעת להשתמש בכוונה (יי 意) כדי לספור את הנשימות היוצאות והנכנסות. עיקר הדברים: אל תשכח, אל תעזור.

אל תשכח, זו הכוונה ב"מתמשכת ללא הרף, נדמה שהיא קיימת." אל תעזור, זו הכוונה ב"השתמשו בה, אך אל תפעילו מאמץ מיותר."

בשיטות הנפוצות של ספירת הנשימה, אם סופרים את השאיפה אין סופרים את הנשיפה. ואם סופרים את הנשיפה, אין סופרים את השאיפה. שאיפה ונשיפה יחד נחשבים למחזור נשימה אחד, ולכן אינם נספרים פעמיים. לאחר שסופרים כמה מאות מחזורי נשימה, הלב נכנס למצב של דממה הדומה לריקות, והגוף נעשה דומם כהר וסלע. אין צורך לכפות עליהם מגבלות מלאכותיות או לשלוט בהם. הגוף והלב מתייצבים מעצמם ונשארים ללא תנועה.⁶

לאחר שספרתם אלפי נשימות ואין בכם כוח להמשיך ולספור, קיימת ברגע זה שיטה נוספת – הפורמולה של הסימנית 'לעקוב' (סווי 随). בעת הנשיפה, הלב עוקב אחר הנשימה ויוצא עמה. בעת השאיפה, הלב ממשיך לעקוב אחר הנשימה ונכנס יחד איתה. לעיתים ניתן לחוש את הנשימה כעננים וערפילים המתאדים ומתפזרים דרך כל נקבוביות הגוף (המספר 84,000, המופיע בטקסט המקורי, הוא דימוי לכמות העצומה של נקבוביות העור ואינו מתיימר לשמש כמספר מדויק), והיא אינה יוצאת ונכנסת דרך הנחיריים.

כאשר התרגול יגיע לשלב זה, כל המכאובים והחסמים שנצברו לאורך זמן רב יתפוגגו בהדרגה, הלב יתבהר מעצמו, ותהליך של התעוררות יתחיל. כמו עיוור שהאור חזר פתע לעיניו והוא מסוגל לראות את דרכו מבלי להזדקק להכוונת אחרים. 

---

2. הוראותיו של מאסטר ג'ו לוויסות הנשימה (אוסף הכתבים המלא של ג'ו שי, מגילה 85)⁷

הטקסט המקורי:

בקצה האף ישנה [מהות] לבנה, ואני מתבונן בה.

בכל זמן ובכל מקום, [להתבוננות יש איכות של] נינוחות והרמוניה בזרימתה.⁸

בשיא הדממה, הנשיפה משתחררת חרישית – כנשימתו השקטה של דג בבריכת האביב.⁹

בשיא התנועה, השאיפה נאספת פנימה – כרמשים המתכנסים אל חביונם בעונת החורף.¹⁰

כערפילים סמיכים הנפתחים ונסגרים, אין סוף לנפלאותיה.

מיהו זה ששולט בה?¹¹ זהו ההישג של היות ללא שליט.

הסבר פשוט:

הרעיון 'להתבונן [במהות] הלבנה שבקצה האף' מופיע לראשונה בסוטרה הבודהיסטית שורנגאמה, שם הוא השיטה הארבע-עשרה מתוך עשרים וחמש השיטות אשר באמצעות כוח האמת שלהן, מסוגלות לחדור אל טבע המציאות. גם סו דונג-פו וגם ג'ו שי אימצו משפט זו, אולם משמעות דבריהם אינה חופפות לזו המופיעה בשורנגאמה סוטרה כלל ועיקר.

כוונתו של ג'ו שי היא שכאשר עוסקים בתרגול זה, יש לפעול בהרמוניה עם זרימתו הטבעית – בלי לכפות אותו, מבלי להיאחז בו באובססיביות, ומבלי להביא את הגוף לאי-נוחות.

כאשר זרימת הצ'י מגיעה לשיא הדממה, מעצמה היא מתעוררת לתנועה, כמו דגים באביב השוחים סמוך לפני המים ונושפים באיטיות. כאשר זרימת הצ'י מגיעה לשיא התנועה, מעצמה היא מתכנסת לדממה, כמו רמשים בחורף המתכנסים אל תוך האדמה ואוספים את הצ'י פנימה (לסימנית סי 翕 משמעות של איסוף, צבירה והתכנסות).

כאשר מגיעים לשלב זה, הצ'י שבתוך הגוף, על איכויותיו השונות, מתאחד ומתגבש, בדומה להרמוניה הקיימת בין שמיים וארץ. תנועה אחת, דממה אחת – זהו המנגנון שבין שמיים וארץ, בין פתיחה וסגירה. היתרונות והנפלאות של מצב זה הם אינסופיים, וניתן לדבר בהם עוד ועוד.

ואם נשאל, מיהו זה ששולט כאן?

בפועל, אין שליט כלל, זהו רק תפקודו הטבעי של הטבע.  

---

3. השיטה של צום הלב על-פי ג'ואנג דזה (ג'ואנג דזה, פרק 4, 'בעולם האדם')¹²

הטקסט המקורי:

יאן חווי אמר: "הריני מעז לשאול, מהו צום הלב?" קונפוציוס ענה: "אחד את כוונתך, אל תקשיב עם האוזניים אלא הקשב עם הלב, אל תקשיב עם הלב אלא הקשב עם הצ'י. ההאזנה נעצרת באוזניים והלב נעצר בסמלים פשוטים, [ואילו] הצ'י הוא ריקות והוא ממתין לדברים. רק הדאו לבדו מתקיים בריקות הזו, וריקות זו – היא צום הלב."

הסבר פשוט:

יאן חווי 颜回 הוא תלמידו של קונפוציוס (קונג דזה 孔子, החכם קונג). ג'ונג-ני 仲尼 הוא כינויו של קונפוציוס.

יאן חווי שאל: "מה המשמעות של שתי המילים 'צום הלב?'"

קונפוציוס ענה: "עליך לכנס את כל מחשבותיך ולהרחיק בלבול וחוסר בהירות. לאחר שאיחדת את מחשבותיך, זה הזמן להשתמש בפורמולה ל"האזנה". אולם, אל תקשיב עם האוזניים, אלא הקשב עם הלב. להקשיב עם הלב זהו רק הרובד החיצוני של התרגול, ברובד עמוק יותר אין מקשיבים עם הלב, אלא מקשיבים עם הצ'י. כשתגיע למצב זה האוזניים יחדלו לשמוע, הרוח והצ'י יתאחדו והלב יחדול מפעילותו ההכרתית. מטבעו, הצ'י הוא ריקות. ממתין בפתיחות לדברים ונכון להתמזג עמם. רק הדאו עצמו מסוגל להתאחד ולהתגבש עם הצ'י של הריקות הגדולה . אם תצליח להביא את תרגולך לנקודה שבה ליבך יתמזג עם הריקות הגדולה, הרי שזהו זהו צום הלב."

האמור לעיל הוא ההסבר שקונפוציוס נתן ל-יאן חווי על אודות צום הלב. התרגול הזה הוא תהליך רציף, ללא מקטעים מוגדרים או שלבים מובחנים. אולם, כדי להקל על תלמידים את הכניסה לתרגול, אפשר לחלקו למספר שלבים ולהסבירם בפירוט.

שלב ראשון: "אחד את כוונתך." הסימנית רוו 若 מתפקדת כאן במשמעות של "אתה," והסימנית ג'ה 志 מציינת חשיבה אך גם כוונה. בראשית התרגול יש למקד את כל המחשבות שבלב ולהימנע ממחשבות טורדניות שיפריעו לתרגול. אם לא מטהרים ממחשבות אלו לחלוטין, יהיה קשה מאוד לבצע את התרגול כראוי.

שלב שני: "אל תקשיב עם האוזניים אלא הקשב עם הלב." הסימנית וו 无 משמשת כאן במשמעות הדומה ל-וו 毋 וניתן גם לפרשה כ-וו 勿. כאשר המחשבות שבות ומתכנסות אל האחד, ניתן להתחיל בתרגול ולהשתמש בפורמולה ל"האזנה."

באופן רגיל, הדבר הנקרא האזנה פירושו שימוש בשתי האוזניים כדי לשמוע צלילים שונים. אך כאן, מה שמכונה ההאזנה אינו האזנה לצלילים כלל ועיקר. אנשים עשויים להעלות ספק: אם מדובר על האזנה, אז בהכרח ישנו דבר אליו מופנית ההאזנה. אך אם אין זו האזנה לצלילים, אז למה מאזינים? שאלה זו אינה מקבלת תשובה חד-משמעית בשום פרשנות מסורתית, לכן היום אספק מספר הבהרות בנושא.

בשלב הראשוני של התרגול, יש פשוט להאזין לאוויר בעת השאיפה והנשיפה . כל אדם עם מערכת נשימה תקינה ונקייה מחסימות, אינו מפיק צלילים כאשר הוא נושם דרך האף. ולמרות שלנשימה אין צליל, אדם עדיין יכול להרגיש את זרימתה באפו – את יציאתה וכניסתה, בין אם היא מהירה או איטית, גסה או עדינה. אפילו אדם חירש יוכל לחוות תחושות אלו, ועל כן נאמר: "הקשב באמצעות הלב."

שלב שלישי: "אל תקשיב עם הלב אלא הקשב עם הצ'י." שוב עולה כאן שאלה: ללב יש מודעות, ולכן ניתן לומר שהוא "מאזין," אך הצ'י חסר מודעות – כיצד אם כן אפשר להשתמש בו כדי להאזין? הלב מפנה את ההאזנה אל הצ'י, אך הצ'י עצמו – למה הוא מאזין? מבחינה תיאורטית,  ההצעה "להשתמש בצ'י כדי להקשיב" אינה מתקבלת על הדעת. אם כך, כיצד יהיה נכון להסביר אותה?

התשובה היא זו: כאשר תרגול ההאזנה לנשימה נמשך לאורך זמן, הלב והצ'י נטמעים זה בזה עד שאין עוד הפרדה ביניהם, והצ'י אינו מהווה יותר את הדבר שהלב מאזין לו.¹³  כבר אי-אפשר לומר שהלב הזה מקשיב לצ'י ההוא, ולכן נאמר: "אל תאזין עם הלב."

בשלב זה, על אף שהרוח והצ'י בגוף התאחדו, הם עדיין לא הגיעו למצב של חוסר הבחנה מוחלט (מילולית: תוהו קדמוני; חון דון 混沌), עדיין נותרת בהם מעט תחושת מודעות. המשיכו לתרגל ותוך זמן קצר תגיעו למצב של היעדר-מודעות מלא.

כיצד נבין את שלב המעבר בין מודעות להיעדר-מודעות? יותר מאשר לומר "להאזין לנשימה באמצעות הלב", דבר שיוצר הפרדה בין הלב לצ'י, עדיף לומר "להאזין לצ'י באמצעות הצ'י," ובכך לבטל את ההבדלה בין השניים. לכן נאמר: "הקשב עם הצ'י," אך אין בהנחיה זו הכוונה להאזנה של צ'י לצ'י, באופן מילולי.

משלב זה ואילך, גם אם נכתב "להאזין" (טינג 听), אין עוד צורך להמשיך ולהתמקד ב"האזנה" כשלעצמה. למילה זו משמעויות רחבות יותר, כפי שעולה מפתגמים דוגמת "הנח לדברים להתפתח מעצמם," (טינג צ'י דזה-ראן 听其自然) "אפשר לכך פשוט להתרחש," (טינג ג'ה אר-יי 听之而已) "הנח לזה ללכת" (טינג טה צ'ו בה 听它去罢). פירושים אלו מבהירים את המשמעות העמוקה של "האזנה" בשלב זה: לא כהתמקדות באובייקט חיצוני, אלא כהתמזגות עם הזרימה הטבעית של הדברים.

שלב רביעי: "ההאזנה נעצרת באוזניים, הלב נעצר בסמלים פשוטים." בשלב הראשוני של התרגול, הדגש מושם על הפורמולה ל"איחוד." לאחר שהמחשבות שבו לאחדותן, זה הזמן לשים את הדגש על הפורמולה ל"האזנה." אך אם נאחזים לאורך זמן רב מדי בתרגול ה"האזנה" מבלי להסכים להרפות, אנו למעשה יוצרים היצמדות נוספת. בשלב זה, יש להשתמש בפורמולה של הסימנית "עצירה" (ג'ה 止).

"ההאזנה נעצרת באוזניים" מלמדת שאין עוד צורך להפנות תשומת לב מכוונת להאזנה. בשלב זה, התרגול נכנס בהדרגה לממד של חוסר הבחנה מוחלט, הרוח והצ'י בגוף יתאחדו, והלב יחדול מפעילותו ההכרתית.¹⁴ לכן נאמר, "הלב נעצר בסמלים פשוטים" (הסימנית פו 符 משמעה התאמה או השתוות עם הצ'י).¹⁵ 

המצב שבו הרוח והצ'י מתאחדים הוא מצב של היעדר-מודעות. מבחוץ, נראה כאילו המתרגל נמצא בשינה עמוקה, אך החוויה הפנימית שונה לחלוטין.

שלב חמישי: "הצ'י הוא ריקות והוא ממתין לדברים. רק הדאו לבדו מתקיים בריקות הזו, וריקות זו – היא צום הלב." בשלבים הקודמים, ההתקדמות נעשתה בהדרגה – מן השטחי אל העמוק. צעד אחר צעד עברנו את כולם, ולבסוף הגענו לשלב ה"ריקות." הריקות הזו מגיעה מעצמה לאחר שנכנסו למצב של היעדר-מודעות ותפיסה, אין היא תוצר של מאמץ הכרתי. אם בעת התרגול הלב כל הזמן חושב על הרצון להגיע לריקות, דווקא אז היא אינה יכולה להופיע.

התרגול כולו הוא [תהליך של] חזרה מהעולם הנרכש (חוֹאוּ-טְיֵין 后天) אל העולם הקדמון (שִׂיֵאן-טְיֵין 先天) . לכן, בשלב החמישי יש לחוות את התרגול מתוך [מציאותו של] מצב העולם הקדמון. אם נשאל מהו העולם הקדמון, הרי שהשאלה כבר חורגת מגבולות שיטות הריפוי, ולכן אין צורך להעמיק בכך כאן.

בדרך כלל, כאשר משתמשים בתרגול הדממה לריפוי מחלות, מספיק להגיע למצב שבו הרוח והצ'י בגוף מתאחדים (כלומר, כאשר הלב נעצר בתואם) – וזה כבר די והותר.

---

4. כעת, הבא נסכם את שלוש הגישות שהצגנו מעלה

סו דונג-פו מתחיל בספירת הנשימה ולאחר מכן חדל לספור אותה. מה שהוא מכנה "לעקוב אחר הנשימה ביציאתה ובכניסתה" משמעו פשוט לעקוב אחר הטבעי שבה, מבלי להמשיך ולספור אותה.

ג'ו שי מתחיל מהתבוננות בנשימה ולאחר מכן חדל מלהתבונן בה. מה שהוא מכנה "ההישג של היות ללא שליט" משמעו פשוט להיות בהרמוניה עם מהלכה הטבעי של הנשימה, מבלי להמשיך ולהתבונן בה.

ג'ואנג דזה מתחיל מהאזנה לנשימה ולאחר מכן חדל מלהאזין לה. מה שהוא מכנה "ההאזנה נעצרת באוזניים" משמעו פשוט להניח לנשימה להיות בטבעיותה, מבלי להמשיך ולהאזין לה.

אף על פי שנקודת הפתיחה של התרגול שונה אצל כל אחד מהם, בסוף כולם שבים ומתכנסים אל אותה הדרך. המתרגלים בדרך זו יכולים להיעזר בתובנותיהם.

[סוף.]

---

הערות שוליים:

1. המונח טו-נה 吐纳 הוא קיצור של הביטוי טו-גו נה-שין  吐故纳新 ("לפלוט את הישן ולקבל את החדש"). זהו מונח כללי המתייחס לתרגולי נשימה שמטרתם לנקות צ'י עכור מהגוף ולהחליפו בצ'י רענן. המונח מופיע לראשונה בפרק 15 של הג'ואנג דזה (חלק זה בספר חובר ככל הנראה בסביבות המאות ה-3 וה-2 לפנה"ס): "לשאוף ולנשוף, למלא ולרוקן את הריאות, להוציא את האוויר הישן ולהכניס את החדש, לגהור כמו דב ולהתפרש כמו ציפור, וכל זאת רק למען אריכות ימים – זה מה שאהוב על אבירי הדחיפות והמשיכות, אנשי הזנת הגוף, המבקשים ללכת בעקבות פנג דזו." מקור: ג'ואנג דזה, הספר האמיתי של פריחת הדרום. תרגום: דן דאור (תל אביב: חרגול, עם עובד, 2010.) ↩︎
2. זהו ציטוט כמעט מדויק מתוך דיאלוג בלינג שו, בו הקיסר הצהוב (חואנג-די 皇帝) שואל את צ'י בו 岐伯 איזה צ'י גורם לנדודי שינה. צ'י בו מסביר כי הצ'י המגן אינו מצליח לחדור אל תחום ה-יין בגוף וכך נוצר חוסר איזון אנרגטי המונע שינה. להלן תרגומו המלא של פול אונשולד לקטע זה:
    
   "Huang Di: When someone has a disease of being unable to sleep, which qi cause that?
   Qi Bo: The guard qi are unable to enter the yin realms; they permanently remain in the yang realm. When they remain in the yang realm, then the yang realm is filled with qi. When the yang realm is filled with qi, then [the qi] in the yang walker [conduit] abound. Because they are unable to enter the yin realm, the qi in the yin realm are depleted. Hence the eyes cannot be closed."
   In: Paul U. Unschuld, Huang Di Nei Jing Ling Shu: The Ancient Classic on Needle Therapy (Berkeley: University of California Press, 2016), 758.
    
   צ'ן משתמש בעיקרון זה כדי לגשר בין עקרונות התרגול הדאואיסטיים ובין תיאוריות קלאסיות של רפואה סינית. הרעיון שעומד מאחורי הציטוטים מהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב והציר השמיימי הוא שתנועת הצ'י המגן משקפת את הדינמיקה שבין יין ו-יאנג בגוף האדם. במהלך היום, הצ'י המגן – ביטוי לאנרגיית יאנג – נע סמוך לפני השטח של הגוף ופועל כהגנה מפני גורמי מחלה חיצוניים. בלילה, עליו לנוע פנימה אל עבר האזורים המאופיינים באנרגיית יין, כגון חלק מהאיברים פנימיים, הדם ולשד העצמות, ובכך לאפשר מנוחה והתחדשות. כשל בתהליך זה עלול להוביל לאי-איזון ולתופעות כגון נדודי שינה וחולשה מערכתית. עבור צ'ן, בעוד שטיפולים כימיים כמו כדורי שינה משבשים את הזרימה הטבעית של הצ'י, הרי שתרגול המדיטציה של האזנה לנשימה מציע אלטרנטיבה טבעית ומאוזנת. באמצעותו, ניתן לתמוך בזרימתו החופשית של הצ'י המגן לאורך כל שעות היממה, ולאפשר מעבר הרמוני בין מחזורי ערות ושינה. ↩︎
3. בטקסט המקורי, סו דונג-פו מזכיר רק את דברי הבודהא ואת לאו דזה. האזכור של ג'ואנג דזה נובע אולי מציטוט שגוי של צ'ן יינג-נינג, אשר ייתכן שהשתמש בטעות במונח 老莊 (לאו ג'ואנג, "לאו דזה וג'ואנג דזה") במקום 老聃 (לאו דאן, כינוי הכבוד של לאו דזה במסורת הסינית). לחלופין, ייתכן שמדובר פשוט בשגיאת סופר. כך או כך, שני הרעיונות הבאים מגיעים מן הכתבים הבודהיסטים ומספר הדרך והסגולה (דאו דה ג'ינג 道德經), המיוחס ללאו דזה. ↩︎
4. כפי שג'ו שי מבחין מטה, העיקרון 'להביט בקצה הלבן של האף' מופיע בסוטרת שורנגאמה (בסינית: לנג-יאן ג'ינג 楞严经), טקסט בודהיסטי אשר ככל הנראה חובר במקור בסינית בראשית המאה השמינית. ג'ו שי השתמש ברעיון זה כחלק מתרגול מדיטציה, וכמו כן סו דונג-פו. הנשימה, אשר מתוארת בסוטרה כעשן היוצא ונכנס מהגוף, מותמרת בהדרגה לאור, ככל שהמתרגל מתקדם בתרגול, עד שהמתרגל מגלה את התודעה האמיתית שלו. ראו:
   "[…] The World-Honored One taught Maha-Kausthila and me to focus our attention on the whiteness visible at the tip of the nose. After three weeks of focusing my attention in this way, my breath looked like smoke as it entered and left my nostrils. My body and mind shone with an inner light that illuminated the entire world. Everything became as clear and as pure as crystal. The smokiness of the breath in my nostrils was gradually refined until it became white. My true mind was revealed and my outflows were ended. My in-breath and out-breath were transformed into light that shone upon worlds throughout all ten directions. So it was that I became an Arhat."
   In: Hsuan Hua, The Surangama Sutra: A New Translation with Excerpts from the Commentary by the Venerable Master Hsuan Hua (Buddhist Text Translation Society, 2009): pp. 218-9. ↩︎
5. ספר הדרך והסגולה, פרק 6. ↩︎
6. צ'ן מדגיש כאן כי דממה אינה תוצאה של כפייה: אין צורך לשלוט בכוח על השקט הפנימי או על הגוף כדי להשיגה. יש לחתור להרמוניה, אך ללא מאמץ כפוי, לעשות באי-עשייה (וויי וו-וויי 為無爲). תרגול מתוך כוונה שכזו מאפשר להגיע למצב בו "הגוף והלב מתייצבים מעצמם ונשארים ללא תנועה," כדבריו של צ'ן.   ↩︎
7. ההפניה למגילה 85 היא טעות. למעשה, קטע זה מופיע במגילה 35.
   לאורך הציטוט של ג'ו שי, צ'ן שיבץ מספר הבהרות לשוניות. כדי לשמור על קריאה קולחת בגוף הטקסט, הורדתי את תוספותיו של צ'ן אל הערות השוליים. ↩︎
8. צ'ן העיר: רונג-יו 容与 משמעו "בנינוחות"; את 猗 יש לקרוא בצליל של יי 依, ומשמעות הצירוף 猗移 היא "לעקוב". ↩︎
9. הסימנית שו 嘘 שבה משתמש ג'ו שי, אינה שכיחה בהקשרים של תיאור נשיפה, ולעיתים יש לה נופך מיסטי. ראו למשל את הפרק השני של הג'ואנג דזה, בו היא מופיעה לא רק לציון פעולת הנשיפה, אלא גם, כמו אצל ג'ו שי, כתיאור חוויה מיסטית של התמסרות לזרימה הטבעית של הדברים והתקרבות אל הדאו:
   דזה צ'י מעיר דרום נשען על המסעד, הביט בשמים ופלט אוויר (שו 嘘), בוהה, כאילו איבד את גופו. ין-צ'נג דזה-יו עמד לפני לשרתו ואמר:
   "מה זה? האם הגוף באמת יכול להידמות לעץ יבש? והאם הלב באמת יכול להידמות לאפר כבוי? מי שנשען עכשיו על המסעד אינו זה שנשען עליו קודם."
   אמר דזה צ'י: "יפה עשית ששאלת, ין. הפעם איבדתי את עצמי, אתה מבין את זה? אתה שמעת את אבובי האדם, אבל עוד לא שמעת את אבובי האדמה; שמעת את אבובי האדמה, אבל עוד לא שמעת את אבובי השמים, לא כן?" (תרגום: דן דאור. ג'ואנג דזה, 2010) ↩︎
10. צ'ן העיר: את 翕 יש לקרוא בצליל של שי 习. ↩︎
11. צ'ן העיר: הסימנית שה 尸 מקבלת כאן את המשמעות של הסימנית ג'ו 主 (אדון; לשלוט). ↩︎
12. בסינית, המונח שין 心 מתייחס הן ללב הפיזי והן לפעילות הקוגניטיבית והמנטלית, לכן לעיתים הוא מתורגם כ"לב-תודעה." ↩︎
13. כלומר, בשלב זה כבר אין "מאזין" ואין "דבר אשר לו מאזינים." ↩︎
14. האמירה 'לב ללא פעילות הכרתית' עשויה להיתפס כהזמנה לקיום נטול או מנותק מרגשות או מחשבות, אך למעשה, צום הלב אינו בהכרח סופה של הדרך, אלא שער לרובד עמוק יותר של ההוויה. באמצעות השקטה של הלב הרגיל – הלב שעוצב והותנה מילדות – אנו מגלים את הלב שבתוך הלב, רובד פנימי של תודעה שאינו נשלט על-ידי דפוסים חיצוניים. כפי שתועד ב-ניי יה 內業 (העבודה הפנימית), הטקסט הקדום ביותר בידינו אשר מתאר תרגולים דאואיסטיים של מדיטציה והנעת הצ'י, שנכתב ככל הנראה במאה הרביעית לפנה"ס:
    心以藏心，心之中又有心焉。
    הלב אוצר בתוכו לב, ובתוך הלב יש עוד לב.
    השתיקה החיצונית מובילה אותנו פנימה, אל לב שלם ושקט, הנמצא מעבר להפרעות המחשבה והרגש של הלב המורגל. דרך הדממה נפתחת האפשרות להקשבה שקטה למה שמעבר לרעש המנטלי – דממה שאינה רק ריקות, אלא שער אל לב עמוק יותר. ↩︎
15. בסוגריים, צ'ן מפרש את הסימנית פו 符 כמצב של השתוות בין הלב לצ'י. בשלב זה, הלב כבר אינו מאזין או שולט בצ'י – למעשה, הוא חדל מלהתקיים כנפרד ממנו, אך גם אינו מתפקד כשני כוחות נפרדים. מצב זה יוצר את התנאים לאיחוד המלא של הצ'י עם הרוח, המופיע במשפט הבא. ↩︎