צ'אנג נאי-ג'ו ודרכו של הלוחם הדאואיסט
הדרך של אומנויות הלחימה מזמינה את ההולכים בה לתרגול שהוא רחב יותר מלחימה גרידא. היא הזמנה להתהוות כאדם, לצמוח ולהתפתח. לטפח אופי, מידות וגישה לעצמי ולעולם.
שאלות של אתיקה, מוסר וגישה נכונה ללימודים עומדות בלב התרגול של אומנויות הלחימה הסיניות. פעמים רבות, דיונים שכאלו נכללים תחת הביטוי ווּ-דֶה 武德 ("המידות הטובות של הלחימה/ הלוחם" או "אתוס הלוחם"). גישה נכונה לעצמי וללימוד, גישה נכונה לזולת וגישה נכונה לעולם הם היסודות המאפשרים את הצמיחה וההתפתחות, כאשר תנועות הלחימה, תבניות התנועה והתנוחות השונות הופכות לכלים באמצעותם המתרגלים מעדנים את עצמיותם.
עבור צ'אנג נאי-ג'ו 萇乃周 (1724-1783), הסיבה הגדולה לתרגול לחימה היא השגת הדאו. דרך הלוחם, כפי שהוא מציג אותה, מהווה נתיב נוסף בדרכו של המתרגל הדאואיסט.
ספרו, צָ'אנְג-שֶׁה וְוּ-גִ'י שׁוּ 萇氏武技書 (כתביו של מאסטר צ'אנג על מיומנויות הלחימה), הוא אחת העדויות המוקדמת והמקיפות ביותר שבידנו לחיבור שיטתי בין תיאוריות לחימה ותיאוריות של אלכימיה פנימית דאואיסטית. בכך, הוא מציע מבט נדיר לתקופתו על האופן בו מאסטר בלחימה הסביר את אומנותו במסגרת דאואיסטית (החיבור על אודות הטאי-ג'י צ'ואן נכתב, למשל, רק באמצע המאה ה-19).
עבור צ'אנג נאי-ג'ו, התנאי הבסיסי להשגת הדאו הוא טיפוח איכויות של אתיקה ומוסר, וטיפוח גישה פנימית יציבה וחיובית התומכת בקיומו לאורך זמן של הלימוד.
הנקודות הבאות הן תרגום חלקי לעברית של פרק מספרו של צ'אנג בשם צ'וּ-שׂוֵה טְיָאוֹ-מוּ 初學條目 (נקודות בסיסיות למתחילים בלימודי מיומנויות הלחימה), והן מדגימות בפירוט עקרונות אלו.
נקודות בסיסיות למתחילים בלימודי מיומנויות הלחימה1
מאת: צ׳אנג נאי-ג׳ו, מתוך: כתביו של מאסטר צ'אנג על מיומנויות הלחימה
1. על לימוד מיומנויות הלחימה להתקיים במקום שקט ובו יש להתמסר לתרגול. אין להשוויץ ברוח הלחימה, או להפריז בהצגת הטכניקות בפני אחרים. באופן זה ניתן יהיה לפתח משמעת עצמית ולגבש את הפנים. במאמרות קונפוציוס (19.7) נכתב: "בעלי המלאכה שוכנים בסדנאותיהם על מנת להשלים את פועלם, איש המעלה לומד כדי להגיע אל הדאו." אכן כך הדבר!
2. אל לימוד מיומנויות הלחימה יש להתייחס ברצינות רבה, ואין לראותו כמשחק ילדים. כך יימנעו הפגמים של זלזול וחוסר תשומת לב.
3. בעת לימוד מיומנויות הלחימה, יש להאיר את עקרונותיה, לגלם את רוחה, לשים לב לשמותיה ולהרהר בצורותיה. רק אז ניתן יהיה להגיע למהותה ולנפלאותיה, ולהעמיק בדקויותיה.
13. בעת לימוד מיומנויות הלחימה, יש לראות בהתנהגות מוסרית כראשונה במעלה. כלומר, בכל דבר ועניין יש לנהוג בכבוד ובענווה, ולהימנע מהתנצחויות עם אחרים. רק כך מתהווה אדם ישר ואיש המעלה.
15. בעת לימוד מיומנויות הלחימה, יש לראות בשליטה עצמית ואיפוק כשורש. בכל פעולה ותנועה, יש לשמור על לב שליו ועל צ'י הרמוני, וכי יפגוש את הזולת באדיבות ובמאור פנים. רק כך ימנעו אסונות ופורענויות.
17. אל לו ללומד את מיומנויות הלחימה להתחרות כלאחר יד מול אנשים אכזרים ואלימים. במקרה הפחות חמור, הם יחשבו שמיומנותו אינה גבוהה, ובמקרה החמור, הוא יעורר את חמתם. כאשר פוגשים אנשים שכאלו, יש להרעיף עליהם דברי חלקות ופיתוי כאמצעי התמודדות ראשי. אין להמעיט בערכם או לגנותם. בכזה מקרה, ליבם ירווה נחת, כעסם יתפוגג, והם ישמחו להכיר בסמכותי ולתמוך בי.
18. אל להדליף את לימוד מיומנויות הלחימה לזולת בקלות דעת, ועל אחת כמה וכמה – אל להפיצן וללמדן לזולת בחוסר אחריות. אם חושפים אותן בקלות דעת, אזי הזולת, מן הסתם, יתפוס את הדברים כשמועות בעלמא ולא יהיה מוכן להשקיע את ליבו בלימוד. אם מפיצים ומלמדים את המיומנויות לזולת בחוסר אחריות, כולל לבריונים ופושעים, הם לבטח יחוללו מהומות, מהן וודאי לא ניתן יהיה להיחלץ.
20. בלימוד מיומנויות הלחימה יש לטפח הלך רוח ישר ופתוח, יציב ושליו. אין להסתמך על המיומנות כדי לבצע מעשי עוולה. התנהגות שכזאת תזיק להליכות ותשחית את המידות הטובות, תמיט קלון על האדם ותוביל לאובדן חייו. ביין-פו ג'ינג 阴符曰 (הקלאסיקה של החותם הנסתר) נאמר: "כשאיש המעלה משיג זאת, הוא מחזק את עצמו. כשהאדם הקטן משיג זאת, הוא מאבד את חייו."2 איך אפשר שלא להיזהר בכך?
21. על הלומד את מיומנויות הלחימה להיות ישר והוגן, מאופק וממעט בדיבור. עליו לדרוש מעצמו להפוך לאדם דגול ומוכשר, ולשם כך ללכת בדרכי הקדושים והחכמים. רק כך יוכל להיות חכם ובעל תבונה המסוגל לשמור על גופו ועל עצמיותו.
22. מן הראוי הוא שהלומד את מיומנויות הלחימה יוכל לקלוט בלב ולהבין ברוח, ושיהיה בעל למידה רחבה וניסיון רב. את מה שהאדם הרגיל לא יודע – אני בהכרח אדע, את מה שהאדם הרגיל לא יכול – אני בהכרח אוכל. די לו שיבחן קצה חוט ויוכל להבין את כל העניין לפרטיו. ברגע שצליל נכנס, ליבו כבר מגיב בהבנה מלאה. רק אם האדם הוא כזה, יוכל הוא להיות מורה לזולתו.
23. בעת לימוד מיומנויות הלחימה יש למקד את הלב והרצון, למצות את המחשבה ולהשקיע את מלוא המאמץ. רק כך ניתן להתקדם מיום ליום. אלו הלומדים בשטחיות, כהבזק אור חולף או כצל מרפרף, מתהלכים בזחיחות, כאילו השיגו זאת בטבעיות, ורואים עצמם כאילו הגיעו לשלמות, אינם יודעים שכבר נדחו על-ידי אלו שבאמת עידנו את עצמם. במאמרות קונפוציוס (7.19) נאמר: "הוא מן אדם שכזה, שמרוב תשוקה שוכח לאכול, מרוב שמחה שוכח את דאגותיו, ואף אינו יודע שהזקנה ממשמשת ובאה." כמה עמוקה משמעותו!
25. לימוד מיומנויות הלחימה אינו מוגבל בגיל. אין לפחד מקשיים בהבנה או מחוסר כישרון. זאת, רק בתנאי שהלומד ייתן את כל ליבו, יהא נכון לוותר על נוחות, לא יחסוך במאמץ ולא ינוח עד שלא ישיג את מבוקשו. בג'ונג-יונג 中庸 (תורת האמצע) קונפוציוס אמר: "מה שאחרים מסוגלים בניסיון אחד, אני אצליח במאה ניסיונות. מה שאנשים מסוגלים בעשר ניסיונות, אני אצליח באלף ניסיונות. אם ניתן לפעול בדרך זאת, אף הטיפש יהפוך למואר, אף החלש יהפוך לחזק." הרהרו בכך בשלווה וראו שאכן כך הדבר. אכן כך הדבר!
26. מקרב הלומדים את מיומנויות הלחימה, לעיתים קרובות ישנם טיפוסים המפריזים בערך עצמם ומתנהגים ביהירות, ואשר גם מתהדרים בפיקחותם. לדבריהם, מספיק שיראו פעם אחת את מיומנויות הלחימה של אחר – וכבר יתפסו אותה. הם אינם יודעים שבפועל, מי שחושב שתפס ממבט אחד, אפילו אם יראה פעם נוספת, עדיין לא יתפוס דבר. הסיבה היא שעקרונותיהם של מיומנויות הלחימה נסתרים ועמוקים עד כי לא ניתן להשוותם לדבר שטחי כעור המכסה את גופנו, וכי תנוחות רבות הן בלתי שגרתיות עד כי ולא ניתן להשוותן לדברים הרגילים. שהרי, מבין החברים ללימודים יש כאלו המתרגלים חודשים רבים ועדיין אינם מצליחים לבצע את התנוחות כהלכה, מתרגלים שנים רבות ועדיין אינם מבינים את העקרונות. אז לומר שאפשר לבעוט פעם אחת ומכך להפוך לאמן? האין זה קשה?!
הערת שוליים:
- תרגום אנגלי מלא לנקודות ניתן למצוא בספרו של דאגלס וייל Tai Chi's Ancestors: The Making of an Internal Martial Art משנת 1999:
↩︎ - לגבי האדם הקטן, צ'אנג נאי-ג'ו מצטט את היין-פו ג'ינג, טקסט דאואיסטי המתוארך לסביבות המאה השמינית, עם הסימניות סאנג-מינג 丧命 ("לאבד את חייו"), אולם המהדורה המקובלת לטקסט משתמשת בסימניות צ'ינג-מינג 輕命 ("להקל ראש בחייו," או "לזלזל בחייו"). ייתכן שצ'אנג ציטט מגרסה אחרת ופחות מוכרת, טעה בזיכרונו, או בחר במכוון להתאים את הציטוט לטענה אותה העלה בראשית הסעיף, כדי להדגיש את ההשלכות הקשות של התנהגות האדם הקטן. ↩︎
