מהי ביוסנתזה?
פסיכותרפיה אינטגרטיבית-גופנית בגישת ביוסינתזה | קליניקה ברמות צהלה, תל אביב
ביוסינתזה היא גישה בפסיכותרפיה גופנית שפיתח הפסיכותרפיסט דיוויד בואדלה (1931-2021) בבריטניה בתחילת שנות השבעים. פירוש השם הוא "אינטגרציה של חיים," וזהו בדיוק הרעיון ממנו צומחת הגישה. הנחת המוצא היא כי הפיצולים שנוצרו בתוכנו במהלך החיים בין מחשבה, רגש ותנועה, יכולים לשוב ולהתאחד, וכי תהליך זה קורה דרך הגוף ולא רק דרך הדיבור עליו.
הטקסט שלפניך מבוסס על מאמר של בואדלה משנת 1987 שכותרתו היא "מהי ביוסינתזה?" (What is Biosynthesis?). מכיוון שמרגע כתיבת המאמר ועד היום התחום הוסיף והתפתח, ישנם מספר חלקים שהשמטתי, ומספר חלקים שעדכנתי.
השורשים ההיסטוריים
בואדלה צמח מתוך המסורת של וילהלם רייך (1897-1957), הפסיכואנליטיקאי ותלמידו של פרויד, שטען שהנוירוזה לא יושבת רק בזיכרון אלא גם בשרירים ובנשימה, במה שהוא קרא "שריון." אבל, ביוסינתזה אינה רק המשך לעבודתו של רייך. בואדלה חיבר שלושה קווים שיצאו מפרויד ונפרדו זה מזה: הקו הרייכיאני, שדרך אלכסנדר לואן (1910-2008) וגרדה בויסן (1922-2005) מתבונן בגוף, בזרימת האנרגיה שבו, ובמבנה האישיות. הקו הטרום-לידתי ולידתי, שהתחיל אצל אוטו ראנק (1884-1939) ופותח על-ידי פרנסיס מוט (1901-1980), אשר עוסק בחיי הרחם והלידה ובהשפעתם על התפתחות האופי. והקו הבריטי של יחסי האובייקט, דרך מלאני קליין (1882-1960) ופרנק לייק (1914-1982), שהתמקד בקשר הראשוני בין תינוק לאם.
בעיני בואדלה, כל אחד מקווים אלו מאיר צד אחר באדם ובהתפתחותו, והבריאות היא תולדה של רווחה ואינטגרציה בין שלושתם. עבורו, גישה שמוותרת על אחד מהם מוותרת על חלק מהותי מהאדם.
שלוש שכבות האישיות
הדימוי המרכזי שביוסינתזה ירשה מרייך הוא של שלוש השכבות. השכבה העליונה והחיצונית היא המסכה, המורכבת מהרגלים, עמדות, טון דיבור ועוד. היא הדרך שבה למדנו להתנהל כדי להסתדר בעולם. מתחתיה נמצאת שכבה של כאב, המורכב מכעס, חרדה, בדידות וייאוש. מתחת למסכה ולכאב שוכנת שכבה ראשונית של רווחה בסיסית, המורכבת מתחושות עמוקות של אהבה וביטחון.
השכבה השלישית היא הלב של ביוסינתזה, ובה נעוץ ההבדל בינה לבין גישות שמזהות את הכאב עם עומק החוויה האנושית. אם מתחת לכאב יש רק עוד כאב, מטרת הטיפול היא לפרוק אותו. אך בביוסינתזה, ההנחה היא שמתחת לכאב פועמים חיוּת וחיוניות, ומטרת הטיפול היא להגיע אליהן, ולו לרגע, בכל פגישה. בואדלה מדמה את התהליך הטיפולי בו הקשר עם אנרגיה זו הופך ליציב להתהוות מערכת הדם בעובר, תהליך בו איים קטנים של חיבור מצטרפים בהדרגה לזרם רציף.
מכאן גם היחס למערכות ההגנה שלנו. המסכה איננה אויב, היא אסטרטגיית הישרדות שהצילה אותנו בילדותנו. בביוסינתזה מכבדים אותה לפני שמבקשים ממנה לזוז ומחליפים אותה בתגובה תומכת יותר.
מה קורה בחדר
קודם כול, פגישה ושיחה שדרכן נרקם קשר. רוב הפגישה דומה מאוד לאופן בו אנו מדמיינים טיפול פסיכותרפיה, בו שני אנשים יושבים ומדברים על הילדות ועל ההווה, על יחסים, על אמונות שמנהלות אותנו בלי שבחרנו בהן, ועל מה שקורה עכשיו בינינו בחדר. ביוסינתזה מניחה שפעמים רבות נוירוזות נולדות במשהו שהשתבש בקשר הראשוני, ביחסים עם הדמויות שטיפלו בנו בלידתנו וילדותנו. לכן, טיפול שמבקש ריפוי ורווחה חייב להיות קודם כול קשר חדש.
בואדלה שאל מפאולו פריירה (1921-1997) שלוש צורות של קשרים טיפוליים, אלו הם פלישה, קיפוח ודיאלוג. מטפל פולש כופה תגובה, בפרשנות או במגע. מטפל מקפח מונע מהמטופל את מה שהוא צריך, כמו למשל מטפל גופני שמסרב למילים, או מטפל מילולי שמתעלם מהגוף. קשר דיאלוגי הוא מה שביניהם, זהו מטפל שפתוח לדיאלוג עם המטופל ולומד מן המטופל, לא רק מלמד אותו או מקשיב לו. זה מה שאני מנסה לעשות.
מה שמאפיין את ביוסינתזה הוא שהמטפל מקשיב למה שהגוף אומר תוך כדי השיחה, ויודע לפנות אל הגוף ברגעים שהמטופל והמטפל לא מוצאים מילים. בואדלה תיאר שלושה תהליכים שאפשר להיכנס אליהם מתוך הדיבור ולחזור מהם אל הדיבור.
התמרכזות היא עבודה עם הנשימה. כל רגש משנה את הנשימה, ולכן הנשימה היא דרך להגיע לרגש בלי לדבר עליו. יש אנשים שחיים על הנשיפה, הם מתוחים ומבקשים שליטה, ועבורם העבודה היא לשחרר. יש אנשים שהשאיפה שלהם רדודה וקצרה, ואצלם העבודה היא לתמוך בהזנה והתמלאות. דרך אותה נשימה לכאורה, מבססים שתי גישות עבודה הפוכות.
קרקוע הוא עבודה עם טונוס השרירים ועם התנועה. אדם יכול להתקרקע כאשר הוא מוצא וחווה את המתח השרירי הנכון לפעולה אותה הוא רוצה לבצע או שממנה הוא חושש. בפועל זה יכול להיראות כחקירת התחושות, הרגשות והמחשבות בעת עמידה, הליכה, דחיפה כנגד הרצפה או כנגד הידיים של המטפל, ולפעמים כמו תנועות שעולות מעצמן ומזכירות זחילה, שחייה, ופשיטת או איסוף זרועות.
עימות, ובאנגלית facing, זהו האומץ להביט בעיניים, במציאות, בעצמנו ובמי שמולנו. זו עבודה עם העיניים, הקול והשפה, והקרובה ביותר לשיחה עצמה. במהלכה, אנו חוקרים איך אדם מסתכל, האם הוא בוהה, נשמר, נעדר או נוכח? איך הוא נשמע, ובעיקר איך הוא מדבר? בואדלה מבחין בין שפה מסבירה, כזו שמדווחת על מידע בלי גוף ובלי רגש, לבין שפה חוקרת, שיוצאת מהלב ומגלה משהו תוך כדי דיבור. חלק גדול מהטיפול הוא המעבר מהראשונה לשנייה, וזה קורה בישיבה, במילים, ומתוך הקשר הטיפולי.
מגע, ולמי הוא מתאים
זו השאלה שרוב האנשים לא מעיזים לשאול לפני טיפול גופני, אז הנה, חשוב לגעת בה.
בביוסינתזה יש מגע, ולמגע יש שפה וכוונה. בואדלה תיאר אותו לפי ארבעה יסודות. אדמה, אלו ידיים המציעות תמיכה למי שצריך ללמוד שאפשר ומותר להישען. מים, אלו ידיים שמזמינות ומניעות זרימה. אוויר, אלו ידיים שמלוות את קצב הנשימה. אש, ידיים שמחממות את מה שקפא.
המגע מכוון תמיד לפי רצון המטופל והמטפלת, ומטרתו אך ורק לתמוך בחקירה ובהתפתחות. ובכלל, היום, להבדיל מהעשורים הראשונים להתפתחות הגישה, המגע תופס חלק קטן יותר מהטיפול. עבור מטופלות ומטופלים רבים, הטיפול אינו כולל מגע כלל ועיקר.
תהליך ולא תוצר קבוע מראש
עוד הבחנה של בואדלה שאני חוזר אליה הרבה היא להימנע מטיפול שיודע מראש איך נראית הבריאות של המטופל ומכוון אליה בלבד. כך למשל, גישה שסבורה שביטוי רגשי הוא סממן לבריאות תדרוש מהמטופל ביטוי רגשי, ותהפוך לעוד מקור סמכות שדורשת משהו מאדם שכל הבעיה שלו היא שהוא נכנע וחי לפי דרישותיהם של אחרים.
במקום זה, בביוסינתזה, המטפל מבקש לרכך את הנשימה ואת המתח בו ובמטופל עד שכיוון הצמיחה של המטופל עצמו נעשה מורגש, ואז יחד הולכים אחריו. מי שצריך ללמוד לשחרר ומי שצריך ללמוד לעמוד על שלו נמצאים באותו טיפול עם מטרות הפוכות. בעקבות המסורת הסופית, בואדלה מבחין בין מצב לתחנה. שיפור בהרגשה במהלך פגישה הוא מצב, ותחנה היא כשאדם יכול לחזור לכיוון שלו בעצמו, גם אחרי שאיבד אותו, וללא תמיכת המטפל. הטיפול הצליח כשהמטפל כבר לא נחוץ למטופל.
קרקע פנימית
לעבודה עם נשימה, תנועה ושפה בואדלה קרא קרקע חיצונית, וממתחתיה הוא ראה קרקע פנימית, המורכבת מנוכחות, הוויה, וממד של משמעות שנמצא מעבר לפעולה ולעשייה. לפעמים הוא מופיע כשקט מדיטטיבי בתוך תהליך הנשימה, לפעמים ברגע בו חווים עומק שקשה להסביר במילים, לפעמים בדימוי שעולה. זהו חלק מהממד הרוחני שבאדם ובטיפול. עם זאת, הטיפול לא מבקש ממך להאמין בשום דבר. הממד הזה מקבל מקום כשהוא מגיע, וניתן לשהות בו ככל שנכון ומתאים בכל רגע.
ביוסינתזה ודאואיזם, שכבה נוספת
הקרקע הפנימית שלי היא המסורת הדאואיסטית, ודרכה אני חווה את התהליך הטיפולי, כמטפל וכמטופל. אני מוצא נקודות השקה רבות בין מסורת זו וביוסינתזה ועבורי כל אחת מרחיבה ומעשירה את השנייה. כך למשל, ההתנגדות של בואדלה לטיפול המכוון לתוצר קבוע מזכירה לי את עיקרון העשייה ללא-עשייה (וו-וויי 無為). החיפוש בביוסינתזה אחר הטונוס הנכון בין רפיון לנוקשות הוא בדיוק מה שמתרגלי הטאי צ'י מכנים סונג 鬆. וכך גם הרגישות למקצב הטבעי של הטבע והאדם, החשובים בשתי המסורות.
לקריאה נוספת
קצת עלי
נעים להכיר, אני ד"ר ישראל כנר. פסיכותרפיסט אינטגרטיבי-גופני בגישת ביוסינתזה, מורה לטאי צ'י וצ'י קונג, והיסטוריון של אומנויות הלחימה ודתות סין.
הקליניקה שלי ממוקמת ברמות צהלה, תל אביב.
לתיאום שיחת היכרות
השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם לשיחת היכרות קצרה, ללא עלות וללא התחייבות.
יחד, נבדוק אם זה הצעד הנכון בדרך שלכם.
מיקום הקליניקה: רמות צהלה, תל אביב